כל ילד עובר את זה מתישהו, מי בגיל צעיר יותר ומי פחות, מי בקלות גדולה יותר ומי פחות. אבל כולם בסופו של דבר נגמלים מחיתולים. תחילת הקיץ היא הזמן להתחיל בפרויקט, ורצוי שהוא ייעשה בשיתוף פעולה עם הגננת או המטפלת. אז הנה כמה טיפים לגומלים שבדרך, באדיבות הפסיכולוגית יעל כץ, יועצת לרשת שילב



הגיל להתחיל- באופן מסורתי מתחילים לגמול מחיתולים בסביבות גיל שנתיים, אבל

לגיטימי בהחלט להתחיל גם חצי שנה ואפילו שנה לאחר מכן – הכל תלוי בבשלות ובנכונות של הילד​

המוכנות הטבעית- ​הורים רבים משתדלים לגמול את ילדם לפני שהוא נכנס לגן, בעיקר מפני שהם חושבים שאי-אפשר לסמוך על המטפלות בגן שיחליפו לפעוט

בתכיפות הרצויה. יש גנים שבהם גומלים את כל הילדים ביחד באותו זמן

ההמלצה: ללכת עם הילד בקצב שלו ולא לכפות עליו גמילה שלא מרצונו. כך גם התהליך יהיה קצר יותר, כי הילד ישתף פעולה​

הבדל של יום ולילה- מתחילים בגמילה בשעות היום. אל תצפו מילד בן שנתיים או שלוש שישלוט בצרכיו גם בשעות הלילה. לשם כך צריך יותר בשלות פיזיולוגית. בלילה השתמשו ב"תחתוני גמילה" – שילוב של תחתונים וטיטול. גמילה מלאה מהרטבת לילה יכולה להימשך עד גיל ארבע ואפילו חמש​

גמילה מודעת- הסימנים לכך שהילד מוכן לגמילה: הוא מגלה סקרנות ומודעות בנושא של עשיית צרכים, מדווח לפני או בזמן שהוא עושה את צרכיו, נשאר יבש שעתיים רצופות ויותר במשך היום, מתעורר יבש משנת הצהריים, מבקש שיחליפו לו את הטיטול  מיד אחרי שהוא מרטיב, לא נוח לו עם הטיטול, מכריז שהוא רוצה ללכת לשירותים כמו 

אחיו או הוריו



לדבר על זה- לפני שאתם מתחילים בגמילה בפועל דברו עם הפעוט על הנושא. אתם יכולים לקחת אותו איתכם לשירותים ולומר: "עכשיו אני עושה פיפי, עוד מעט גם אתה תהיה גדול ותעשה בשירותים בעצמך". חשפו אותו לספרים וקלטות. כמו: "הסיר של תותי" של בתיה בן-דור, "שיר על סיר", של מיריק שניר, "בלי חיתולים" של סמדר שיר וכמובן "סיר הסירים" הקלאסי של אלונה פרנקל

מתי לוותר- אם החלטתם להתחיל, ראו זאת כניסיון שלא בהכרח יסתיים בהצלחה. אם אתם רואים שהילד אינו משתף פעולה, אל תלחצו. המתינו עוד זמן מה ואז התחילו שוב. כך הגמילה לא תהפוך למאבק כוחות ולמשחק של בדיקת גבולות מצד הילד. לא מומלץ להתחיל לגמול את הילד בתקופה של שינויים, כמו לידת אח צעיר או מעבר דירה. ובעיקר: אל תקחו באופן אישי "כישלון" של הילד בגמילה ואל תשדרו לו אכזבה אם זה "לא הולך". זה לא אומר כלום עליכם, ובטח שלא עליו, אלא רק שהוא לא מוכן עדיין לתהליך​

פרידה קשה- לפני הכל, הפרידו מראש בין גמילה מפיפי לגמילה מקקי. אלה שני דברים שונים, שהפעוט מתייחס אליהם אחרת. ילדים קטנים חוששים להיפרד מהפרשותיהם המוצקות (קקי). הילד באמת מרגיש שהצואה שלו היא חלק מגופו, וכשהיא יוצאת – הוא חש תחושות של אובדן ופרידה. גם אם הילד למד לשלוט בפיפי, אל תצפו שמיד ירכוש שליטה גם בהפרשות המוצקות

סיר או אסלה? יש ילדים שמעדיפים על פני הסיר את "הישבנון" בשירותים, ויש ילדים שהחור באסלה מפחיד אותם או שקשה להם לטפס ולשבת גבוה. תנו לילדכם לבחור את הדרך המועדפת עליו

היכון, הכן, גמול. התחלתם? יופי. עכשיו נשמו עמוק והמשיכו כך בחודשים הקרובים. שאלו את הילד מפעם לפעם אם הוא צריך ללכת לסיר, אבל אל תנדנדו לו. המטרה היא שהוא ילמד לזהות את הצורך בעצמו. אל תתייחסו לסיר כאל דבר מלוכלך. זה בסדר אם הוא חוקר את תוכנו. שבו עם הילד ליד הסיר (גם אם הוא מבקש לעשות את צרכיו כל חמש דקות). אם הוא עושה קקי בשעה קבועה, אפשר להושיב אותו בשעה הזו על הסיר ולחכות יחד איתו. אל תהיו קצרי-רוח, אל תאמרו לו משפטים כמו: נו, תעשה כבר ונגמור עם זה

חיזוקים חיוביים: שבחו את הילד כשהוא מצליח לעשות את צרכיו בסיר, ותגמלו אותו על ההתקדמות בחיזוקים מילוליים ובפרסים קטנים. אמרו לו למשל: "כמה כיף לי שהילד שלי כל-כך גדול ויכול ללכת לבד לשירותים". ההתפעלות שלכם תחזק את המוטיבציה שלו​

צעד קדימה, צעד אחורה- מה קורה כשחלה נסיגה והילד חוזר להרטיב או דורש טיטול שוב? הבינו שהוא מבטא קושי ונסו לברר מה גרם לו לסגת אחורנית. אם הילד כבר לובש תחתונים, רצוי לא לחזור לטיטול. המעברים הללו יכולים לבלבל אותו. השתמשו ב"תחתוני גמילה". גם עצירות פתאומית עלולה לשדר שהילד בחרדה או שהופעל עליו לחץ גדול מדי. במקרה כזה צריך לעצור ולחשוב, ואולי להתייעץ עם רופא הילדים.​

ולסיום: יצאתם לדרך שמסמלת שלב חדש בהתפתחותו של ילדכם. לא תמיד קלה היא, ואין קיצורי דרך. אבל כמו שאמרנו בהתחלה: בסוף כולם נגמלים 

!בהצלחה



​